סורייאה נ' מוטורולה סולושנס ישראל בע"מ

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

התובע היה עובד הנתבעת במשך כ- 30 שנים עד לפיטוריו.

במרכז התובענה דנן עומדת טענת התובע לפיה ההחלטה על פיטוריו הייתה החלטה פסולה, אשר יסודה באפלייתו לרעה מטעמי גיל, מבלי שקוים לו שימוע כדין עובר לפיטוריו. לנוכח האמור נתבע פיצוי בגין פגיעה בזכותו של התובע לשוויון בעבודה ובנוסף לכך נתבע פיצוי בגין הפרת זכותו של התובע לשימוע בטרם פיטורים.

הנתבעת עותרת לסילוק התביעה על הסף, לטענתה התובע פוטר כדין, מטעמים עניינים בלבד ותוך ששולם לו, לפנים משורת הדין, מענק פרישה מיוחד בסך 673,328 ₪ וזאת בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, ובתמורה לחתימתו על כתב ויתור, במסגרתו התחייב התובע להימנע מכל תביעה כלפי הנתבעת. לטענת הנתבעת, מענק הפרישה שולם לתובע, בין היתר, על רקע טענות שהעלה ביחס לאפלייתו מטעמי גיל, הוא מגלם את הפשרה שהושגה בין הצדדים בהקשר זה. לטענת הנתבעת ככל שהתובע טוען לבטלות ההסכמים שלפיהם שולם לו מענק הפרישה שעליו להשיב את הכספים ששולמו לו, ולחילופין להפקיד בקופת בית הדין ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת בהליך זה שהוא לדידה הליך סרק.

בתשובה טוען התובע כי תשלום מענק פרישה הוא נוהג מקובל בנתבעת ביחס לעובדים ותיקים שפוטרו / התפטרו, ואין בו כדי להוות פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לטענת התובע על מנת לדון בתביעתו יש לברר את הנסיבות בהן נחתם כתב הויתור, ובכלל זה לברר האם בעת שחתם על המסמך התובע היה מודע לכך שהוא מוותר על פיצוי לפי חוקי המגן, האם התקיימו בחתימה יסודות של גמירות דעת ומסויימות שהם תנאי לתוקפו של כתב הויתור. לטענת התובע הויתור עליו חתם איננו חל על זכותו לפיצוי בגין אפליה ובגין העדר שימוע.

הכרעה

כידוע, סעד של מחיקה על הסף לא ינתן על ידי בית הדין לעבודה אלא בנסיבות יוצאות דופן, בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין כדלקמן:

"הכלל בבתי הדין הינו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל לו ... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (בר"ע 1204/01 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות – דבורה מקובסקי, עבודה ארצי כרך לג(43) 28; וראו גם דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ – עמיחי סגל, פד"ע כג 274; דב"ע נב/217 – 3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' – הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3).ו

לא אכחד כי הגשת תביעה לאחר שהתובע חתם על "כתב ויתור" וקיבל מענק כספי משמעותי עשויה לעורר אי נוחות, ואולם לדידי, התובע זכאי ליומו בפני בית הדין, הוא רשאי להביא בפני בית הדין את טענותיו בדבר הנסיבות בהן נחתמו כתבי הויתור, ולנסות לשכנע את בית הדין כי בנסיבות העניין אין לראותו כמי שויתר על זכותו לפיצוי בגין פיטורים מפלים ובלא שימוע, באשר כלל לא היה מודע להן בעת שחתם על כתב הויתור.

אין חולק כי הנתבעת רשאית להעלות טענת קיזוז/השבה במסגרת ההליך דנן, ואולם בשלב זה אינני סבורה כי יש להתנות את בירור התובענה בכך שהתובע ישיב את המענק ששולם לו, ובפרט בשים לב לטענתו של התובע, כי תשלום המענק איננו חורג מן המקובל בנתבעת ביחס לעובדים וותיקים שמסיימים את תקופת עבודתם בנסיבות שונות.

אשר לבקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, אציין, כי לא הובאה בפני ראיה שיש בה להקים חשש שמא הנתבעת לא תוכל להפרע מהתובע ככל שתביעתו תדחה ויפסקו נגדו הוצאות משפט, ואינני סבורה כי מדובר בתביעה מופרכת על פניה. לנוכח האמור, אינני רואה מקום לסטות מהכלל לפיו אין לחייב תובע בהפקדת ערובה.

לנוכח כל האמור, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

בתוך 30 יום הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בגין בקשה זו בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ב, 07 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: